שלום דוד,
תודה על המסמך החשוב והמרתק הזה.
לפני מספר ימים בקרתי באתר מחנה בלזץ במסגרת משלחת לפולין.
הביקור היה מאוד חוויתי למרות שמהמחנה המקורי לא נשאר כמעט דבר.
ברשותך אפיץ את המסמך שתרגמת לחברי המשלחת.
תודה ובריאות
לוי מאיר

30.10.2015

לקראת יום הולדתך ה-90 קראתי מחדש את רשימותיך.

כולן חובקות מסכת חיים של נפש רגישה, שמצאה מקום באישיות מרשימה.

רישמי ביקורך בבית ספרך בלבוב, הצדיקו ונתנו משמעות ל"גירסא דינקותא-גירסא!"

מילות הזיכרון החמות למנהל האגדי דוד ברלס צרבו כל נפש למיקראן.

תרגומך הזועק למסכת המזוויעה, שאותה העלה ניצול בלזץ רודולף רדר, מסייע לקבע את השואה במקומה.

כל כתביך ספוגים ברגישות ובחום.

יש בהם התרפקות ללא גבול אל העבר שנכחד.

עם זאת, ניכרת בהם אופטימיות וחזון.

לדעתי, הם הינם "יצירה" מרשימה שראוי לשמרה ולנצרה.

ברכותי לך דוד גליק,

שממכלול אוצרותיך תמשיך להעניק.

יישר כוח,

אריה ציפריס

את השורות האלה כתבתי בפולנית, בספר האורחים של מלון –  DNIESTER
בו התאכסנתי עם בני המסור יונתן, שהיה לי לעזר רב בכול דרכי אחרי חיפוש הנעלם.

do Turki, Stergo Sambora
Pszybyłem pożegnać ułice zmienione
Pożegnać budynki i ściany bielone
Pożegnać kamienie milczące
Pożegnać błaganie płaczące
Pożegnać młodymi gdy byli
Takimi zostali jak żyli.

באתי לטוּרְקָה, סְטָּרִי סֲמְבּוֹר וְללבוּב
לראות ולספר, לְהַחֲרִיש וְלַחוּש
להיפרד מבניינים בסיד מכוסים
להיפרד מאבנים אילמים
שהחרישו מלשמוע קולות תְּחִנָּה
להיפרד מהירח שהחוויר, מִעֲלָטָּה
מקרני השמש הקרים
מאלה שהלכו בדרך הייסורים
באתי להיפרד ולחוש
באתי ללבוב.

מכובדי,

ברכות לקראת הטקס החגיגי ליום 110 שנים לקיומו של המוסד החינוכי בו אתם לומדים.

רצה הגורל, כאחד מבין הבודדים שנשארו אחרי 88 שנים, שהגעתי מישראל, לראות את המוסד החינוך בו למדתי בשתי כתות ראשונות בשנים 1932/1934.
למרות שהביקור היה ספונטני ולא תואם מראש, נתקבלתי על יד ההנהלה בסבר יפים יפות, ואני מודה לכם על כך.
כאמור, השנה חוגג מוסדכם 110 שנים לקיומו. חשבתי שראוי להוסיף מעט מהידוע לי על הרכב התלמידים במוסד זה בשנים עברו.
אחי ז"ל Kuba Gluck שנפל ב-19 בספטמבר 1944, בקרב על שחרור וורשה  מידי הגרמנים, החל ללמוד בכיתה ראשונה בבית ספר זה בשנת 1928 וסיים כתה ז' בשנת 1934. אחותי Szarlota  גם היא הייתה תלמידה באגף הבנות משנת 1930 עד שנת 1934 במבנה הזה הקיים עד עכשיו.
בתקופה האמורה היה זה בית ספר ממלכתי כללי (7 שנות לימודים בלבד) על שמו של הכומר Kordecki, גם הרחוב נשא את השם Kordeckiego No. 13, עכשיו Oleni Stepaniwni No.13 . למדו בבית הספר תלמידים שהתגוררו בסביבה הקרובה. למדו בבית הספר תלמידים ותלמידות באגפים נפרדים. למדנו יחדיו פולנים קתולים ויהודים בני דת משה. רק שעורי הדת היו בנפרד. אני זוכר מורה שלנו לתלמוד שמו היה מר Dwe  Pa.
שיחקנו, שרנו שירים והשתתפנו בהצגות בבית ספרנו, כמו כל הילדים בעולם הנאור. בשנת 1934 עברה משפחתי לגור בשכונה אחרת. המשכתי ללמוד בבית ספר ממלכתי בפינת רחוב Balabana קודם Brka Joselowicz, על שם Czackiego , בו למדו רק תלמידים יהודים.  היום פועל במקום בית ספר ללימודים טכניים.
בשנת 1939 החלו רוחות רעות לנשוב, הן ממזרח והן ממערב, רוחות ששינו את חיינו. פרצה מלחמה, מלחמת העולם השנייה.
מלחמה זה הרג, מלחמה זה רצח. מלחמה זה עוני ורעב. מלחמה זה הפסקת לימודים. שלושים וחמישה מתוך שלושים ושבע תלמידי כתה ז' בבית ספר Czackiego בו למדתי, נשלחו לבלזץ, למוות.

ילדים יקרים, תהיו סובלניים כלפי האחר, כי האדם נברא בצלם אלוהים.

אני מאחל לכם אנשי ההנהלה, מורים ותלמידים, בריאות טובה והצלחה בכל אשר תפנו.

דוד גליק,
נולד בשנת 1925 בלבוב,
עכשיו גר בישראל

*********************************************************************************************

From Dawid Glück
Kiryat Tivon, Israel.
To the management, teachers and children .
Of Ukrainian National Gymnasium of Humanities,
Lviv.
Dear Friends,
Greetings and best wishes to all of you the occaision of your celebrating the 110 year's existence of your school.
I am 88 years old and unannounced came from Israel to see again the school, your school, which attended so long ago from 1932 to 1934. Despite the fact that I had made no formal request to visit the school you received me most hospitably, may I thank you again for your kindness.
For the occasion of your celebration I thought it would be fitting to provide information on pupils who attended your school in those far off times and details concerning the school itself. My brother, Kuba Glück was killed in battle to liberate Warsaw on 19th September 1944. Kuba attended your school from 1928 to 1934. My sister Szarlota Glück, attended the girl's school in the building which is use, from 1930 to 1934. In those years [1928-1934] the school was a State school giving seven years education to the children. The school was named in honour of Father Kordecki, the road on which the school stands was Kordeckiego road No.13. I see that your present address is now Oleni Stepanivi. No. 13. As mentioned before, the boys and girls did not study together, each had their own separate section of the school. Catolic [Polish] and Jewish children studies together and played together. The only lessons at which Catholic and Jewish children were separated were religious studies.
I remember Mr. Pad-we, the teacher who taught us Jewish religious subjects. I must stress again that at school we were one group of children, Catholic and Jewish together.
In 1934 we moved to a different part of the town and I went to a Jewish school called Czackiego. The school was situated on the corner od Berka Joselowitza [later named Balabana Road]. The building is now Technical College.
In 1939 ill winds blew in from the East and the West, our lives and the lives of millions were disrupted. The Second World War began. In this terrible war countless people were killed, murdered or starved to death. Normal life came to an end, schools were closed. 35 of 37 children in the seventh class at Czackiego school were transported to Belzec extermination camp and killed.
Dear  children, Be tolerant, for all people are formed in God's image.
May I wish all of you, school management , teachers and children, for all of you I wish good health, happiness and success.