קטגוריה: 5) כללי

הצביעות חוגגת!!!

הצביעות חוגגת!!! מי הם הצעירים שעזבו/ירדו לגרמניה אך ורק בגלל יוקר המחיה בארץ?
מי הם הצעירים שעזבו/ירדו לגרמניה בטענה שהממשלה שלנו מביאה אותנו לאבדון?
צביעות!!!
מי שרוצה לשנות או להחליף את השלטון ואת השיטה, יעשה את זה במקום כאן בישראל!
איך? אם לא יודע איך לשנות, סימן שרוצה לחיות בגולה ובמקרים רבים זונח את רצון להיות במדינתו.
היינו וראינו סרט כזה. איך אמר יצחק רבין ז"ל? נמ…! איך מכנים אותנו בגולה? יהודונים!!!

ד"ר יואל רפל

תשובה מד"ר יואל רפל

התרגשתי מאד מקבלת מכתב

אתה אמיץ שאתה נוסע בגילך למקום הארור ששמו בלז'ץ'.

עליך להגיד בראש ובראשונה 'קדיש יתום'.

אם מקיימים טקס,אפשר להגיד במהלך הטקס קדיש דרבנן ובסופ הטקס קדיש יתום.

חשוב מאד להגיד 'יזכור' לזכר הנרצחים באותו מקום.

האם לא יהיה רב באירוע החשוב?

שבוע טוב

יואל רפל

Joel Rappel PhD
Director
Elie Wiesel Archive
Boston University
147 Bay State Rd
Boston, Ma. 02215
W: 617-358-3903
H: 617-935-2447

……………………………………………………………………………………….

מאיר לוי

שלום דוד,
תודה על המסמך החשוב והמרתק הזה.
לפני מספר ימים בקרתי באתר מחנה בלזץ במסגרת משלחת לפולין.
הביקור היה מאוד חוויתי למרות שמהמחנה המקורי לא נשאר כמעט דבר.
ברשותך אפיץ את המסמך שתרגמת לחברי המשלחת.
תודה ובריאות
לוי מאיר

אריה ציפריס

30.10.2015

לקראת יום הולדתך ה-90 קראתי מחדש את רשימותיך.

כולן חובקות מסכת חיים של נפש רגישה, שמצאה מקום באישיות מרשימה.

רישמי ביקורך בבית ספרך בלבוב, הצדיקו ונתנו משמעות ל"גירסא דינקותא-גירסא!"

מילות הזיכרון החמות למנהל האגדי דוד ברלס צרבו כל נפש למיקראן.

תרגומך הזועק למסכת המזוויעה, שאותה העלה ניצול בלזץ רודולף רדר, מסייע לקבע את השואה במקומה.

כל כתביך ספוגים ברגישות ובחום.

יש בהם התרפקות ללא גבול אל העבר שנכחד.

עם זאת, ניכרת בהם אופטימיות וחזון.

לדעתי, הם הינם "יצירה" מרשימה שראוי לשמרה ולנצרה.

ברכותי לך דוד גליק,

שממכלול אוצרותיך תמשיך להעניק.

יישר כוח,

אריה ציפריס

ביקור בבית הספר ע"ש קורדצקיאגו בלבוב

בחודש אוקטובר 2013 הייתי עם יונתן בני בלבוב וגם בעיירה טורקה בה נולדה אמא ומשפחתה ובסטרי סמבור בה נולד אבא ומשפחתו. כל המשפחות ניספו. יש להנניח כי בבלזץ.

*****************

רחוב קְרוּלָה לֵשּׁצִינְסְקֶגוֹ 36, היום  מִיחִנוֹבְסְקִיךְ בְּרַצִ'י,
כאן נולדתי בשנת 1925, כאן נולד אחי יעקב ז"ל בשנת 1921, בזה הבית נולדה אחותי יפה בשנת 1923 ואחותי הצעירה בשנת 1933.
למראית עיין הכול כמו שהיה.
אותן מדרגות בכניסה לבנין רק השער נעול, אין כניסה לזרים. צריך לדעת קוד, "צריך לצלצל פעמיים". שני חלונות בקומת קרקע מוכרים לי. מדי פעם כאשר אחי החליט, השליך את הילקוט בעד החלון ובמקום לבית הספר הלך לשחק כדורגל.
בפינה מול הכניסה לבית, הייתה חנות מכולת של מר שְּׁטְרוֹ, שהציל אותי מידי שיכורים גויים. היום בחנות מחליפים כספים.  לא יהודים חלפנים, הם לא קיימים. חיפשתי, אולי אנשים זקנים שהכירו את הסביבה מהימים ההם. לא, אפילו לא פולנים. יהודים? לא היו פה! זקנים מתו. רק אישה זקנה בת 80 אולי, דוברת פולנית  גרה בבית הגובל לבית "שלנו". שלום לך גברתי, אני דובר פולנית וגם את? כן היא עונה, דוברת פולנית רק עם חתולים, כי אין עם מי לדבר, כולם אוקראינים וכולם הגיעו ללבוב אחרי המלחמה אחרי שנת 1945.
הנה הדרך לרחוב קוֹרְדֶצְקַיגוֹ  היום סְטֶפָנִיבְנַיי אוֹלִנַיִי לבית ספר ע"ש קורדצקיגו, בו למדתי בכיתה א' ו ב'. שום שינוי. אותן חלונות, רק כניסה אחת חסרה, אותה דלת. איש לבוש מדים, לא שוטר ולא חייל, עמד ושאל מי ולמי אתה באתה. בקשתי להיכנס ולראות, בקשתי לראות קירות מבפנים אולי יספרו מה ראו, אולי זוכרים מה שהיה לפני 81  שנים, אולי יצביעו על מי שמבין לשם מה באתי. האיש הצביע על האישה שישבה בפרוזדור צר וקצר, שבזמנים ההם היה רחב וארוך מאוד. שלום לך גברתי, הייתי במקום הזה, בבית הספר הזה לפני 81 שנים. באתי הנה, באתי הנה והמילים נתקעו בפי. לא יכולתי להמשיך ולא היה צורך. מיד הופיעה אישה וצעירה הציגה את עצמה ברוסית. אני גלינה והוסיפה, באנגלית הלינה, מורה אנגלית.
יונתן היה מרוצה שסוף סוף יכול לא רק להבין אלה גם לשוחח. גלינה הזמינה אותנו לחדר מורים. במעמד זה סיפרתי כי אחי, אחותי ואני היינו תלמידים כאן בבית הספר, במבנה  הזה. אחי החל משנת 1928, אחותי משנת 1930 ואני משנת 1932 עד לשנת 1934. "אלוהים שלח אותך הנה", אלוהים אמרה גלינה. אולי עניתי. גלינה המשיכה. אנחנו זאת אומרת המנהלת שהיא אישה נמרצת, החליטה לערוך ב-6  בדצמבר השנה טקס לקראת 110 שנים לקיומו של בית הספר. חיפשנו באינטרנט פרטים או ידיעות לקראת החגיגה ולא מצאנו כלום. המשיכה, "אלוהים שלח אותך אלינו". אחרי השיחה הקצרה, התקשרה טלפונית למנהלת שבקשה להיפגש בשעה 3 אחה"צ. נעניתי לבקשתה והגענו לפגישה שהתקיימה במשרדה. הן היו שלוש. המנהלת, גלינה, עוד מורה. הבנתי מהשיחה שבית ספר זה הוא לבנים בלבד וממומן על ידי הכנסייה האוקראינית אורתודוקסית. מסתבר כי שותפים לשיחה לא מודעים על התקופה שלפני מלחמת עולם שנייה. כל מילה כתובה בפולנית נמחקה. יהודים לא היו כאן מעולם. הבהרתי לכם שבית ספר זה עד שנת 1939 נשא שם "בית ספר יסודי (7 שנים) ממלכתי פולני על שם  הכומר קוֹרְדֶצְקַי. לא אמרה המנהלת, זה לא היה בית ספר פולני. אבל הסברתי לה שמשנת 1921 עד 20 בספטמבר שנת 1939 המושג "אוקראינה המערבית" לא היה קיים. זאת הייתה פולין, והשלטון היה פולני. אמנם חיו כאן גם אוקראינים, ארמנים, מעט צוענים והרבה יהודים. הרגשתי כי קשה היה למנהלת לעכל את ההסבר. חיש חזרתי לנושא הקודם והמשכתי. הבנים ובנות למדו בנפרד וכך גם הכניסה לבית הספר הייתה נפרדת. לא הבינו, אבל שמו לב כי כניסה אחת אטומה עכשיו. מסרתי גם שמו של מר פָא-דְוֶוה ( Pa Dwe) מורה דת יהודית. מסרתי גם שמו של חבר הכיתה, שנייצר, בן דת משה, בנו של רופאה ורופא וקפיטן בצבא פולין. הסברתי לכם שבשבתות אנחנו, קבוצה קטנה של ילדים בני דת משה אמנם היינו נוכחים בשעורים בשבתות אבל פטורים מלכתוב. בקושי הבינו על מה אני מדבר. עוד פרט. ספרתי להם כי היית נוכח בחגיגה בסיום 7 שנות לימוד של אחי, כל תלמיד קבל תג ועליו שם חרוט של התלמיד שהוצמד לדגלון. הדגלונים העבירו למשמרת לעלית הגג של בית הספר. המורים ומנהל אחזקה, עלינו לעלית הגג אבל המקום היה חשוך ומלא חפצים שונים לכן לא המשכנו בחיפוש. אני חושב שבעתיד ימשיכו בחיפוש הדגלונים.

כעבור שיחתנו, ברורים ושאלות שנמשכו כשעה, העניקו לי חוברת באוקראינית – львів украініан натіональ gymnasium оф гуманітies спеціалізінг ін енгліш аnd студії оф ukraine – ובו שירים והרכב ההנהלה ומורים בבתי ספר מסונפים ללבוב.
נפרדנו וההתרגשות הייתה דו כיוונית. התבקשתי לשלוח אליהם בדאר אלקטרוני עוד פרטים הקשורים לבית הספר כפי שאני זוכר מימים ההם.

כאמור, לא באתי ללבוב לחפש רשומים בארכיונים ובעקבותיהם עושר או אפשרות לרכוש אזרחות נוספת.
לא באתי לחפש בית העלמין הישן ושאינו קיים עוד, והמצבות שהיו בו ונקרעו מהמקום על יד אזרחים מקומיים ונאצים הגרמנים בשנת 1941-1944.
לא באתי לחפש נספים כי הם ברובם נשלחו ונשרפו בבלזץ.
לא באתי ללבוב לשיר שירי מולדת ולהפגין.
באתי כפי שכתבתי בפתיחה לראות ולספר, להחריש ולחוש ולהיפרד.

לזכר ד"ר דוד ברלס, מנהל דגול

berlas-david

בעצרת זכרון, 10 שנים להקמתו של מוזיאון ההשמדה בבלז'ץ

הקישו להגדלת התמונה

בספר האורחים של מלון – DNIESTER

את השורות האלה כתבתי בפולנית, בספר האורחים של מלון –  DNIESTER
בו התאכסנתי עם בני המסור יונתן, שהיה לי לעזר רב בכול דרכי אחרי חיפוש הנעלם.

do Turki, Stergo Sambora
Pszybyłem pożegnać ułice zmienione
Pożegnać budynki i ściany bielone
Pożegnać kamienie milczące
Pożegnać błaganie płaczące
Pożegnać młodymi gdy byli
Takimi zostali jak żyli.

באתי לטוּרְקָה, סְטָּרִי סֲמְבּוֹר וְללבוּב
לראות ולספר, לְהַחֲרִיש וְלַחוּש
להיפרד מבניינים בסיד מכוסים
להיפרד מאבנים אילמים
שהחרישו מלשמוע קולות תְּחִנָּה
להיפרד מהירח שהחוויר, מִעֲלָטָּה
מקרני השמש הקרים
מאלה שהלכו בדרך הייסורים
באתי להיפרד ולחוש
באתי ללבוב.

מכתב זה שלחתי לבית ספר קורדצקיאגו בלבוב

מכובדי,

ברכות לקראת הטקס החגיגי ליום 110 שנים לקיומו של המוסד החינוכי בו אתם לומדים.

רצה הגורל, כאחד מבין הבודדים שנשארו אחרי 88 שנים, שהגעתי מישראל, לראות את המוסד החינוך בו למדתי בשתי כתות ראשונות בשנים 1932/1934.
למרות שהביקור היה ספונטני ולא תואם מראש, נתקבלתי על יד ההנהלה בסבר יפים יפות, ואני מודה לכם על כך.
כאמור, השנה חוגג מוסדכם 110 שנים לקיומו. חשבתי שראוי להוסיף מעט מהידוע לי על הרכב התלמידים במוסד זה בשנים עברו.
אחי ז"ל Kuba Gluck שנפל ב-19 בספטמבר 1944, בקרב על שחרור וורשה  מידי הגרמנים, החל ללמוד בכיתה ראשונה בבית ספר זה בשנת 1928 וסיים כתה ז' בשנת 1934. אחותי Szarlota  גם היא הייתה תלמידה באגף הבנות משנת 1930 עד שנת 1934 במבנה הזה הקיים עד עכשיו.
בתקופה האמורה היה זה בית ספר ממלכתי כללי (7 שנות לימודים בלבד) על שמו של הכומר Kordecki, גם הרחוב נשא את השם Kordeckiego No. 13, עכשיו Oleni Stepaniwni No.13 . למדו בבית הספר תלמידים שהתגוררו בסביבה הקרובה. למדו בבית הספר תלמידים ותלמידות באגפים נפרדים. למדנו יחדיו פולנים קתולים ויהודים בני דת משה. רק שעורי הדת היו בנפרד. אני זוכר מורה שלנו לתלמוד שמו היה מר Dwe  Pa.
שיחקנו, שרנו שירים והשתתפנו בהצגות בבית ספרנו, כמו כל הילדים בעולם הנאור. בשנת 1934 עברה משפחתי לגור בשכונה אחרת. המשכתי ללמוד בבית ספר ממלכתי בפינת רחוב Balabana קודם Brka Joselowicz, על שם Czackiego , בו למדו רק תלמידים יהודים.  היום פועל במקום בית ספר ללימודים טכניים.
בשנת 1939 החלו רוחות רעות לנשוב, הן ממזרח והן ממערב, רוחות ששינו את חיינו. פרצה מלחמה, מלחמת העולם השנייה.
מלחמה זה הרג, מלחמה זה רצח. מלחמה זה עוני ורעב. מלחמה זה הפסקת לימודים. שלושים וחמישה מתוך שלושים ושבע תלמידי כתה ז' בבית ספר Czackiego בו למדתי, נשלחו לבלזץ, למוות.

ילדים יקרים, תהיו סובלניים כלפי האחר, כי האדם נברא בצלם אלוהים.

אני מאחל לכם אנשי ההנהלה, מורים ותלמידים, בריאות טובה והצלחה בכל אשר תפנו.

דוד גליק,
נולד בשנת 1925 בלבוב,
עכשיו גר בישראל

*********************************************************************************************

From Dawid Glück
Kiryat Tivon, Israel.
To the management, teachers and children .
Of Ukrainian National Gymnasium of Humanities,
Lviv.
Dear Friends,
Greetings and best wishes to all of you the occaision of your celebrating the 110 year's existence of your school.
I am 88 years old and unannounced came from Israel to see again the school, your school, which attended so long ago from 1932 to 1934. Despite the fact that I had made no formal request to visit the school you received me most hospitably, may I thank you again for your kindness.
For the occasion of your celebration I thought it would be fitting to provide information on pupils who attended your school in those far off times and details concerning the school itself. My brother, Kuba Glück was killed in battle to liberate Warsaw on 19th September 1944. Kuba attended your school from 1928 to 1934. My sister Szarlota Glück, attended the girl's school in the building which is use, from 1930 to 1934. In those years [1928-1934] the school was a State school giving seven years education to the children. The school was named in honour of Father Kordecki, the road on which the school stands was Kordeckiego road No.13. I see that your present address is now Oleni Stepanivi. No. 13. As mentioned before, the boys and girls did not study together, each had their own separate section of the school. Catolic [Polish] and Jewish children studies together and played together. The only lessons at which Catholic and Jewish children were separated were religious studies.
I remember Mr. Pad-we, the teacher who taught us Jewish religious subjects. I must stress again that at school we were one group of children, Catholic and Jewish together.
In 1934 we moved to a different part of the town and I went to a Jewish school called Czackiego. The school was situated on the corner od Berka Joselowitza [later named Balabana Road]. The building is now Technical College.
In 1939 ill winds blew in from the East and the West, our lives and the lives of millions were disrupted. The Second World War began. In this terrible war countless people were killed, murdered or starved to death. Normal life came to an end, schools were closed. 35 of 37 children in the seventh class at Czackiego school were transported to Belzec extermination camp and killed.
Dear  children, Be tolerant, for all people are formed in God's image.
May I wish all of you, school management , teachers and children, for all of you I wish good health, happiness and success.

%d בלוגרים אהבו את זה: