|
מבקש אני להודות לך, אדוני
המחנך והרופא של ילדים
הפעוטים העזובים והיתומים
להלל, לשבח, לקלס ולרומם
על מעשיך שעשית,
השתדלת, פעלת ורצית,
רשמת, וסיפורים ספרת לילדים
כשהיו רעבים וחולים.
נכון תמיד, טוב לב ובטוח
דייקן ונחוש ושאר רוח.
לא עזבת אותם אף ב"טיול" אחרון
כאשר נפלו השמים ואיש לא עמד דום.
דוקטור גולדשמיט, איש ישר וצנוע
השמעת קול דממה דקה, לאן ומדוע?
ולבך נבא לך, מי באש ומי מחניקה
והמשכת כאילו כלום לא קרה!
וחבל, כי רק שלהבת נשארה!!!
אילו פיזרת ונתת פקודה
רוצו ילדים והתפזרו לאן
לאן העיניים נושאות
למרות הסכנות
רוצו ילדים
אולי יישארו בודדים
ויספרו על הגבורה
על המחנך שנתן פקודה |
|
לא תפילת תלונה של ילדה קטנה
לא תפילת האם ששכלה את בנה
לא תפילת המחנך שלמחשבותיו אין כנפיים
שיישאו שיריו לשמיים
זאת התפילה של היתומים
של מיליון פעוטים
תפילה בציבור של תינוקות
שהסביבה ראתה אותם וסגרה חלונות
זאת התפילה של אלה שלכומר גודלבסקי* כתבו
לבקר בגינה ולראות פרחים בקשו
תפילה של אלה שאינם עוד
שלמדו לכבד ולא זכו לכבוד
תפילה של דמעות יבשות. |