רודולף רדר / Rudolf Reder
A photo from Wikipedia, the free encyclopedia
רודולף רדר, נולד בדביקה שבפולין בשנת 1881, חי בעיר לבוב (היום באוקראינה) ממנה נשלח לבלז'ץ – אחד ממחנות ההשמדה הגדולים בפולין. בנובמבר 1942 הצליח להימלט והיה לאחד משלושת הניצולים היחידים מהמחנה.
נפטר בטורונטו קנדה בשנת 1968.
בספרון שהוציא, מתאר רודולף רדר את החוויה הנפשית שעברו בתפקיד ה"זונדרקומנדור" (יחידות של עובדי כפייה יהודים ששימשו כעובדים לצורכי ההשמדה) :
"השוטרים היו פותחים את הדלתות מבחוץ, ואני יחד עם פועלים נוספים שהושארו ממשלוחים קודמים, היינו ניגשים לעבודה בלי שיראו על פנינו כל סימן לרגש. בעוד אנו סוחבים אלפי גוויות של אנשים לקברי הענק המשותפים, הייתה התזמורת מנגנת מבוקר עד ערב…העובדים במחנה היו על פי רוב אנשים שבני משפחותיהם הומתו בגזים. רבים השיגו טלית ותפילין מהמחסן, ובשעה שהיו נועלים את הצריף למשך הלילה, היינו שומעים מהאצטבאות את לחש התפילה. קדיש. היינו מתפללים לזכר הקרבנות. אחר כך הייתה משתררת דממה….איני יכול להגדיר באיזה מצב רוח היינו אנחנו, האסירים שנידונו למוות, ומה הרגשנו בשמענו את הזעקות האיומות של האנשים הנחנקים יום יום ואת קריאות הילדים. שלוש פעמים ביום ראינו אלפי אנשים, שהיו קרובים לטירוף הדעת. גם אנחנו היינו קרובים לשיגעון. עבר עלינו יום אחר יום, איננו יודעים בעצמנו איך. לא חיינו אף רגע באשליה. גווענו בכל יום קצת, יחד עם כל משלוח ועם אלה שקיוו עוד רגע שלא ימותו. לא הרגשנו רעב או קור. כל אחד חיכה לתורו, ידע שיתענה בעינויים שהם למעלה מהכוח האנושי ולבסוף ימות. רק בשעה שהיינו שומעים את קריאות הילדים: "אמאל'ה, הן הייתי ילד טוב! חושך! חושך!" – היה לבנו נקרע לגזרים. ואחרי כן שוב היינו חדלים להרגיש."
(מתוך ויקיפדיה)
מחנה ההשמדה בלז'ץ / Belzec 